מה אני? מבט ממדעי המוח, פסיכדליה ומדיטציה על טבעו של האני

אני זוכר שבאמצע ריטריט הויפסאנה הראשונה שעשיתי החוויות נהיו כל כך עמוקות שאני לרגעים מאבד את המנגנון הבסיסי של מה זה אמיר ובאיזה רגע הייתי בטוח שמטפטפים לי חומרים למים כי לא יכול להיות שמתוך התבוננות בנשימה, כל הדבר הזה קורה.
אחר כך, כשהתנסיתי בפסיכדלים, הבנתי שהשאלה המעניינת היא לא רק מה קרה לי שם, אלא איך בכלל המוח בונה את הדבר הזה שאנחנו קוראים לו "אני". איך הוא מחזיק סיפור אישי. ואיך ברגעים מסוימים, כל זה יכול להתרופף ויותר מעניין מזה - למה זה פתאום בכלל לא הפריע לי.

בהרצאה נצא למסע בעקבות אחת השאלות הכי עתיקות אינטימיות שיש: מה אני?

נדבר על האופן שבו המוח מייצר תחושת עצמי: דרך זיכרון אוטוביוגרפי, מחשבות על עבר ועתיד, תחושת גוף, גבולות בין "אני" ל"עולם", ורשתות מוחיות ה-. ננסה להבין מה קורה כשהמערכת הזאת משתנה במדיטציה עמוקה, בחוויה פסיכדלית, או ברגעים שבהם האגו האני הרגיל קצת מאבד אחיזה.

ניגע בבודיהיזם בפסיכדליה ומוח שהן למעשה זוויות שונות להסתכל על חווית האני הזאת שאנחנו חווים ואיך אפשר לאט לאט לפרק אותה.

נצלול אל "תיאוריית מודל-העצמי" של הפילוסוף תומאס מצניגר, ונשאל את השאלה הפרדוקסלית מכולן: אם ה"אני" שלנו הוא רק מודל וירטואלי שהמוח מריץ – מי בדיוק נשאר שם כשהמודל הזה קורס?

ובעיקר, ננסה לאתגר את הקונספט של אני אגו כדבר אחר מוצד אלא תהליך חי שהמוח בונה מחדש.

אמיר הררי -
דוקטורנט למחקר פסיכדלי במכון סגול לתפקודי המוח, באוניברסיטת תל אביב הדוקטורט שלי מתמקד בגמישות מוחית שחומרים פסיכדלים משרים על המוח, ובדרך בה המוח פועל ברגעי קצה. מנחה הפודקאסטים ״נפלאות התבונה״ ו״מה לעזאזל קורה פה. מתרגל מדטיציה כבר למעלה מעשור.