מה אני? מבט ממדעי המוח, פסיכדליה ובודהיזם על טבעו של האני

אני זוכר שבאמצע ריטריט הויפסאנה הראשונה שעשיתי החוויות נהיו כל כך עמוקות שאני לרגעים מאבד את המנגנון הבסיסי של מה זה אמיר ובאיזה רגע הייתי בטוח שמטפטפים לי חומרים למים כי לא יכול להיות שמתוך התבוננות בנשימה, כל הדבר הזה קורה.
בדיעבד, אולי מה שהתערער שם לרגע היה משהו בתחושת האני ההמשכי, הנפרד והיציב.

בהרצאה נצא לטיול בעקבות אחת השאלות הכי עתיקות אינטימיות שיש: מה אני? וננסה לענות עליה בשילוב של טכניקות עתיקות ומחקרים ותגליות חדשות ממדעי המוח.

איך המוח בונה את התחושה שיש “אני” אחד, רציף וברור? ומה קורה כשהמנגנון הזה נסדק?

נצא למסע בין מדעי המוח, בודהיזם ומחקר פסיכדלי, ונפגוש תופעות שמאתגרות את אחת התחושות הכי בסיסיות שלנו: שאנחנו אדם אחד מאוחד.

איך תופעות כמו מוח חצוי - בטיפול לאפילפסיה סודקת את התופעה של עצמי אחד המשכי.
איך המוח מחבר גוף, זיכרון, תחושות וסיפור אישי לכדי תחושת “אני”, ואיך הוא מסוגל להמציא הסברים גם כשהוא לא באמת יודע למה פעלנו.

נדבר גם על מדיטציה ופסיכדלים, ואיך שניהם מאתגרים את התחושה הזאת: מדיטציה דרך התבוננות ישירה בתופעות, ופסיכדלים דרך פירוק זמני של דפוסים מוחיים וקונספטים עמוקים שמחזיקים את הסיפור העצמי ביחד.

נצלול אל "תיאוריית מודל-העצמי" של הפילוסוף תומאס מצניגר

ובעיקר, ננסה לאתגר את הקונספט של אני אגו כדבר אחר מוצד אלא תהליך חי שהמוח בונה מחדש.
כל זה יקרה על גג קסום ביפו, נדליק סיגריה, נשתה כוס יין נראה שקיעה ונדבר על השאלות הכי עתיקות עם כלים חדשים שהמדע מאפשר לנו.

אמיר הררי -
דוקטורנט למחקר פסיכדלי במכון סגול לתפקודי המוח, באוניברסיטת תל אביב הדוקטורט שלי מתמקד בגמישות מוחית שחומרים פסיכדלים משרים על המוח, ובדרך בה המוח פועל ברגעי קצה. מנחה הפודקאסטים ״נפלאות התבונה״ ו״מה לעזאזל קורה פה. מתרגל מדטיציה כבר למעלה מעשור.